מחקר מוצרים

סקירת Trigava™

סקירה ממוקדת קטלוג של Trigava™ ושל תקני התיעוד שמלווים את הצגתה.

תאריך בדיקת המקורות:

Trigava™ היא תרכובת מחקר מטבולית מהדור הבא, הממוקמת בקטגוריה מתפתחת של מחקר איתות רב-מסלולי.

מחקרים שפורסמו בתחום זה בחנו מערכות קולטנים המעורבות באיתות תיאבון, במאזן אנרגיה, בניצול חומרים מזינים, בוויסות גלוקוז ובהסתגלות מטבולית.

Trigava™ מסופקת עם תקני זיהוי מבוססי אצווה, שנועדו לתמוך בדיוק התיעוד, באימות המוצר ובשלמות רשומות המחקר.

המחקרים המסוכמים להלן עוסקים בתרכובת רטטרוטייד. מחקרים אלה לא בחנו את Trigava™ או אצווה כלשהי של A²D Labs; ממצאיהם מוצגים כהקשר מדעי ואינם טענות לגבי המוצר.

לדף המוצר Trigava™

זהות התרכובת ומצב המחקר

בדף זה רטטרוטייד מוצג כזהות של תרכובת מדעית, לא כזהות של מוצר ממותג ולא כהמלצה לטיפול.

רטטרוטייד מזוהה גם בקוד הפיתוח LY3437943.[1]

גבולות הראיות: השם עצמו אינו מבסס שקילות בין מוצרים.

מחקרי קולטנים ומחקר מבני

מחקרי מעבדה מדווחים על פעילות של רטטרוטייד בקולטני GLP-1.[2]

גבולות הראיות: ממצא בהקשר מעבדתי, ולא עדות לתועלת.

מחקרי מעבדה מדווחים על פעילות של רטטרוטייד בקולטני GIP.[2]

גבולות הראיות: לא מוצג יחס עוצמה שאינו מבוסס על מקור.

מחקרי מעבדה מדווחים על פעילות של רטטרוטייד בקולטני גלוקגון.[2]

גבולות הראיות: חלק מהסיווג כאגוניסט משולש; אין להסיק מכך על תרמוגנזה בבני אדם.

Li ועמיתיו פענחו באמצעות cryo-EM את המבנה של קומפלקסים של רטטרוטייד עם GLP-1R, GIPR ו-GCGR.[1]

גבולות הראיות: קומפלקסים ניסויים, ולא תוצאות קליניות.

מחקר פרה-קליני

בניסויים בעכברים עם השמנה שעליהם דיווחו Coskun ועמיתיו, הטיפול הפחית את המשקל ושיפר מדדים של רמת הסוכר בדם.[2]

גבולות הראיות: חשיפה בעכברים ובמודל ניסויי בלבד.

Briand ועמיתיו דיווחו שלא נמצא שינוי מובהק בהוצאת האנרגיה במודל העכברים שטופל.[3]

גבולות הראיות: שמונה עכברים בכל קבוצה; מדידות קלורימטריה ביום 3 ובשבוע החמישי, עם ANCOVA. אין להסיק מכך היעדר השפעה גורף בבעלי חיים או בבני אדם.

מחקר בבני אדם

כל ממצא מוצג יחד עם אוכלוסיית המחקר, מדד התוצאה, נקודת הזמן ושיטת הניתוח שלו.

המחקר הראשון בבני אדם בחן מנות בודדות במינון עולה במשתתפים בריאים.[2]

גבולות הראיות: אין זו ראיה לשימוש כרוני.

מחקר שלב 1b באנשים עם סוכרת מסוג 2 דיווח על זמן מחצית חיים של כשישה ימים.[4]

גבולות הראיות: הנתון מתייחס לתנאי המחקר ולאוכלוסייה שנבדקה. זמן מחצית החיים אינו קובע כשלעצמו מרווח מינון מומלץ.

באותו מחקר שלב 1b דווח על פרמקוקינטיקה ביחס ישר למינון.[4]

גבולות הראיות: הטווח והאוכלוסייה שנחקרו מוגבלים.

בניסוי שלב 2 באנשים עם השמנה, שכלל 338 משתתפים, השינוי הממוצע במשקל בשבוע 48 (ממוצע לפי ריבועים פחותים) היה −24.2% בקבוצת 12 מ"ג, לעומת −2.1% בקבוצת הפלצבו.[5]

גבולות הראיות: ה-estimand לפי יעילות (estimand: הגדרה מדויקת של האפקט הטיפולי שהניתוח נועד לאמוד) מניח שהטיפול ניתן כמתוכנן; MMRM, מדד תוצאה משני בשבוע 48. אין זה estimand לפי מדיניות טיפול ואין זו תחזית לאדם מסוים; הנספח בנושא נתונים היברידיים או חסרים עדיין ממתין לבדיקה.

בניסוי שלב 2 באנשים עם סוכרת מסוג 2, מדד התוצאה הראשי היה השינוי ב-HbA1c בשבוע 24; כל קבוצות הרטטרוטייד, למעט 0.5 מ"ג, נבדלו באופן מובהק מפלצבו.[6]

גבולות הראיות: ה-estimand לפי יעילות אינו כולל נתונים שנאספו לאחר הפסקת הטיפול או לאחר טיפול הצלה; 275 משתתפים בניתוח היעילות לעומת 281 בניתוח הבטיחות. אין להסיק מכך עליונות על פני תכשיר השוואה פעיל.

תת-המחקר על שומן בכבד, שכלל 98 משתתפים, בחן את השינוי היחסי בשומן בכבד בבדיקת MRI, ונמצאו ירידות לעומת פלצבו בשבוע 24.[7]

גבולות הראיות: מדד עקיף יחסי ב-MRI, ולא ריפוי של פיברוזיס; תת-קבוצה של [5], ולא שחזור בלתי תלוי. יש לאשר את שיטת השלמת הנתונים החסרים לפני הרחבת הנתונים המספריים.

מתוך 189 משתתפים שנרשמו לתת-המחקר על הרכב הגוף, 103 השלימו את הטיפול ועברו סריקות DXA זוגיות, בתחילת המחקר ובשבוע 36.[8]

גבולות הראיות: סריקות זוגיות שהיו זמינות במהלך הטיפול, ולא כלל המשתתפים שהוקצו באקראי; אין להסיק שלא היה אובדן שריר כלל. המכנים בניתוחי הבטיחות שונים.

ב-TRANSCEND-T2D-1, לפי ה-estimand של משטר הטיפול, השינוי הממוצע במשקל בשבוע 40 היה −15.3% במינון 12 מ"ג, לעומת −2.6% בקבוצת הפלצבו.[9]

גבולות הראיות: ה-estimand של משטר הטיפול, ANCOVA והשלמה מרובה של נתונים חסרים; 537 משתתפים עם סוכרת מסוג 2. אין להחליף בערכים של ניתוח היעילות או להשוות נתוני כותרת בין ניסויים.

מחקרי השוואה

מאגרי הניסויים הקליניים מתעדים את תכנון המחקרים ואת הסטטוס שלהם. כאשר תוצאות הוכרזו לאחר מכן, הממצאים מוצגים בהבחנה לפי מעמד הראיות, לרבות תוצאות ראשוניות שדיווחה נותנת החסות ופרסומים שעברו ביקורת עמיתים.

TRIUMPH-5 הוא מחקר שלב 3 המשווה בין רטטרוטייד לטירזפטייד, ורשום כ"פעיל, לא מגייס משתתפים".[10]

גבולות הראיות: תכנון המחקר בלבד; אין תוצאה השוואתית.

בניסוי שלב 3 TRANSCEND-T2D-2 דיווחה Lilly על ירידה גדולה יותר ב-HbA1c ובמשקל עם רטטרוטייד מאשר עם סמגלוטייד 2 מ"ג בשבוע 80, במבוגרים עם סוכרת מסוג 2. בשני המינונים של רטטרוטייד ירד ה-HbA1c ב-2.2 נקודות אחוז, לעומת 1.8 עם סמגלוטייד; הירידה במשקל הייתה 19.5% ו-20.9%, לעומת 9.4%.[11][12]

גבולות הראיות: תוצאות ראשוניות שדיווחה נותנת החסות; ממצאים מפורטים שעברו ביקורת עמיתים טרם פורסמו. העליונות של רטטרוטייד 12 מ"ג הייתה מובהקת סטטיסטית עם בקרה על ריבוי השוואות (P < .001); השוואת העליונות ב-HbA1c במינון 9 מ"ג הייתה נומינלית בלבד.

ניתוחים משניים וחקרניים

ניתוח בדיעבד בחן סמנים ביולוגיים של סיכון קרדיווסקולרי בשני ניסויי שלב 2: מחקר בן 36 שבועות במבוגרים עם השמנה או עודף משקל וסוכרת מסוג 2, ומחקר בן 48 שבועות במבוגרים עם השמנה ללא סוכרת מסוג 2. ירידות מובהקות ב-hsCRP וב-IL-6 נצפו במחקר ההשמנה בלבד, ולא במחקר הסוכרת מסוג 2.[13]

גבולות הראיות: ניתוח בדיעבד של סמנים ביולוגיים בשתי אוכלוסיות ניסוי נפרדות. שינויים בסמנים ביולוגיים של סיכון קרדיווסקולרי אינם מבססים ירידה באירועים קרדיווסקולריים.

ניתוח מטבולומי חקרני של מחקר שלב 2 בחן קשרים לשינוי במשקל; הוא אינו מודד ישירות הוצאת אנרגיה בבני אדם.[14]

גבולות הראיות: ממצאי התיווך תלויים במודל; הקישור המדויק לרישום NCT והשיטות המלאות עדיין ממתינים. אין לטעון לתרמוגנזה כקשר סיבתי.

בטיחות ואירועים חריגים

המידע המדעי מוצג למטרות מחקר ולמידה. הראיות מוצגות בהתאם למעמד הפרסום שלהן, והממצאים עשויים להשתנות עם פרסומם של מחקרים חדשים.

אלה ממצאים ממחקרים על רטטרוטייד, ולא מאפייני בטיחות שהוכחו באופן עצמאי עבור המוצר Trigava™ של A²D Labs. אף אחד מהמחקרים שלהלן לא בחן את Trigava™ או אצווה כלשהי של A²D Labs.

כל שורה מציגה פרסום אחד, עם אוכלוסיית המחקר, זרועות הטיפול וקבוצות ההשוואה שלו. התוצאות אינן מאוחדות בין מחקרים. שתי שורות הן תת-מחקרים שמשתתפיהם כבר נכללים בניסוי אם המופיע בטבלה זו, ואינם ראיה נוספת.

המספרים הם משתתפים שחוו את האירוע מתוך המשתתפים בזרוע, כפי שדווחו על ידי החוקרים. אירועים שנרשמו במהלך ניסוי לא נגרמו בהכרח על ידי רטטרוטייד, והערכת חוקר שאירוע אינו קשור לתרופת המחקר אינה מוכיחה שהוא אכן אינו קשור.

אירועים חריגים שדווחו בניסויים שפורסמו על רטטרוטייד, לפי מחקר
מחקראוכלוסייהזרועות טיפולאירועים חריגיםממצאים חמורים וממצאים בעלי עניין מיוחדמקור
ניסוי שלב 1b בסוכרת מסוג 2 (Urva ועמיתיו, 2022)
  • מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 בארבעה מרכזים בארצות הברית.
  • 12 שבועות; 72 משתתפים קיבלו לפחות מנה אחת.
  • רטטרוטייד בחמש קבוצות מינון: 0.5 מ״ג (9), 1.5 מ״ג (9), 3 מ״ג (11), 3/6 מ״ג (11) ו-3/6/9/12 מ״ג (12 משתתפים).
  • קבוצות השוואה: פלצבו (15); דולגלוטייד 1.5 מ״ג (5 משתתפים).
  • אירוע חריג כלשהו שהופיע במהלך הטיפול: 33 מתוך 52 ברטטרוטייד (63%), 8 מתוך 15 בפלצבו ו-3 מתוך 5 בדולגלוטייד.
  • שיעורי האירועים במערכת העיכול ממחקר זה אינם מוצגים עד ליישוב אי-התאמה במקור.
  • הפסקת טיפול בשל אירוע חריג: 4 מתוך 72 משתתפים (6%) בסך הכול.
  • אירועים חריגים חמורים: שישה אירועים בארבעה משתתפים; החוקרים דיווחו שאף אחד מהם לא היה קשור לתרופת המחקר.
  • מוות: 1 משתתף בקבוצת הפלצבו (תאונת דרכים).
  • לא דווחו דלקת לבלב, אירועים קרדיווסקולריים חמורים או היפוגליקמיה חמורה ומתמשכת במחקר קטן זה שנמשך 12 שבועות.
[4]
ניסוי שלב 2 בהשמנה (Jastreboff ועמיתיו, 2023)
  • מבוגרים עם BMI של 30 ומעלה, או בין 27 לפחות מ-30 עם לפחות מצב רפואי אחד הקשור למשקל.
  • 48 שבועות; 337 משתתפים בניתוח הבטיחות.
  • רטטרוטייד 1 מ״ג (69); 4 מ״ג עם מנת פתיחה של 2 מ״ג (33) או של 4 מ״ג (33); 8 מ״ג עם מנת פתיחה של 2 מ״ג (35) או של 4 מ״ג (35); 12 מ״ג עם מנת פתיחה של 2 מ״ג (62 משתתפים).
  • קבוצת השוואה: פלצבו (70 משתתפים).
  • אירוע חריג כלשהו: בין 73% ל-94% בזרועות הרטטרוטייד, לעומת 49 מתוך 70 (70%) בפלצבו.
  • מערכת העיכול: בחילה בין 14% ל-60% בזרועות הרטטרוטייד, לעומת 8 מתוך 70 (11%) בפלצבו; הקאות בין 3% ל-26%, לעומת 1 מתוך 70 (1%); שלשול בין 9% ל-20%, לעומת 8 מתוך 70 (11%); עצירות בין 6% ל-16%, לעומת 2 מתוך 70 (3%). רובם קלים עד בינוניים, בעיקר בתקופת העלאת המינון, שכיחים יותר במינונים גבוהים ומתמתנים חלקית עם מנת פתיחה של 2 מ״ג.
  • הפסקת טיפול בשל אירוע חריג: בין 6% ל-16% בזרועות הרטטרוטייד (10 מתוך 62 במינון 12 מ״ג), לעומת אף לא אחד מתוך 70 בפלצבו.
  • דופק: עלייה תלוית מינון עד שבוע 24, ולאחר מכן ירידה.
  • הפרעות קצב לב (קטגוריית אירועים חריגים כהגדרת החוקרים): בין 0% ל-14% בזרועות הרטטרוטייד, לעומת 2 מתוך 70 (3%) בפלצבו; קלות עד בינוניות, למעט אירוע חמור אחד של הארכת מקטע QT במשתתף שטופל באונדנסטרון.
  • היפוגליקמיה: לא דווחו אירועים ברמה 2 (גלוקוז מתחת ל-54 mg/dL) או ברמה 3.
  • רגישות עור (היפראסתזיה עורית): 7% ברטטרוטייד לעומת 1% בפלצבו; אף אחד מהאירועים לא היה חמור.
  • בדיקות מעבדה: עלייה חולפת של ALT מעל פי 3 מהגבול העליון של הטווח התקין ב-1% מהמשתתפים שטופלו ברטטרוטייד; עליות באמילאז ובליפאז היו ללא תסמינים, למעט אירוע חמור אחד של דלקת לבלב חריפה.
  • אירועים חריגים חמורים: 15 אירועים ב-13 משתתפים; 4% מהמשתתפים הן בקבוצות הרטטרוטייד והן בקבוצת הפלצבו (3 מתוך 70 בפלצבו).
  • מוות: 1 משתתף (טביעה) בזרוע 4 מ״ג עם מנת פתיחה של 4 מ״ג; חוקר האתר העריך שאינו קשור לרטטרוטייד; סיבה קרדיווסקולרית הוגדרה בשיפוט כבלתי ניתנת לקביעה.
  • דלקת לבלב (מאושרת בשיפוט): 1 מתוך 62 במינון 12 מ״ג; אף לא אחד בפלצבו.
  • הפרעות בדרכי המרה: 3 משתתפים (1 דלקת כיס מרה, 2 מקרי אבני מרה) בזרועות 8 מ״ג (1 מתוך 35 עם מנת פתיחה של 2 מ״ג, 2 מתוך 35 עם מנת פתיחה של 4 מ״ג); אף לא אחד בפלצבו.
  • אירועים קרדיווסקולריים חמורים (מאושרים בשיפוט): 2 מתוך 69 במינון 1 מ״ג; אף לא אחד בזרועות האחרות או בפלצבו.
  • אירועים חמורים במערכת העיכול: 7 משתתפים בזרועות הרטטרוטייד (4 מתוך 62 במינון 12 מ״ג); אף לא אחד בפלצבו.
[5]
ניסוי שלב 2 בסוכרת מסוג 2 (Rosenstock ועמיתיו, 2023)
  • מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 במרכזים בארצות הברית.
  • 36 שבועות; 281 משתתפים בניתוח הבטיחות.
  • רטטרוטייד 0.5 מ״ג (47); 4 מ״ג עם מנת פתיחה של 2 מ״ג (23) או של 4 מ״ג (24); 8 מ״ג עם העלאה איטית (26) או מהירה (24); 12 מ״ג עם העלאת מינון (46 משתתפים).
  • קבוצות השוואה: פלצבו (45); דולגלוטייד 1.5 מ״ג (46 משתתפים).
  • אירוע חריג כלשהו שהופיע במהלך הטיפול: בין 55% ל-79% בזרועות הרטטרוטייד, לעומת 28 מתוך 45 (62%) בפלצבו ו-31 מתוך 46 (67%) בדולגלוטייד.
  • מערכת העיכול: מ-6 מתוך 47 (13%) במינון 0.5 מ״ג ועד 12 מתוך 24 (50%) בזרוע 8 מ״ג עם העלאה מהירה, לעומת 6 מתוך 45 (13%) בפלצבו ו-16 מתוך 46 (35%) בדולגלוטייד; שכיחים יותר במינונים גבוהים ועם מנת פתיחה של 4 מ״ג לעומת 2 מ״ג; רובם קלים עד בינוניים.
  • הפסקת טיפול בשל אירוע חריג: 16 מתוך 190 (8%) ברטטרוטייד, לעומת 2 מתוך 45 (4%) בפלצבו ו-1 מתוך 46 (2%) בדולגלוטייד.
  • הפרעות קצב על-חדריות והפרעות הולכה: בין 4% ל-8% בזרועות הרטטרוטייד, לעומת 1 מתוך 45 (2%) בפלצבו ו-2 מתוך 46 (4%) בדולגלוטייד.
  • היפוגליקמיה: גלוקוז מתחת ל-54 mg/dL אצל 1 משתתף בכל אחת מהזרועות 4 מ״ג (מנת פתיחה של 4 מ״ג), 8 מ״ג עם העלאה איטית ו-12 מ״ג; לא דווחה היפוגליקמיה חמורה.
  • בדיקות מעבדה: ערכי ALT ו-AST הממוצעים ירדו בדרך כלל מערכי הבסיס עם רטטרוטייד.
  • אירועים חריגים חמורים: 11 מתוך 190 (6%) ברטטרוטייד, לעומת 3 מתוך 45 (7%) בפלצבו ו-1 מתוך 46 (2%) בדולגלוטייד. לא היו מקרי מוות.
  • יוחסו לתרופת המחקר על ידי חוקר האתר: דלקת כיס מרה (8 מ״ג עם העלאה מהירה), דלקת לבלב חריפה (8 מ״ג עם העלאה איטית, 7 ימים לאחר המנה הראשונה והיחידה) וחמצת קטוטית סוכרתית וחמצת רעב (12 מ״ג).
  • דלקת לבלב (מאושרת בשיפוט): 1 מתוך 47 במינון 0.5 מ״ג (לא יוחסה לתרופת המחקר על ידי חוקר האתר) ו-1 מתוך 26 בזרוע 8 מ״ג עם העלאה איטית; אף לא אחד בפלצבו או בדולגלוטייד.
  • אירועים קרדיווסקולריים חמורים (מאושרים בשיפוט): 1 מתוך 47 במינון 0.5 מ״ג; אף לא אחד בזרועות האחרות.
[6]
תת-מחקר שומן בכבד של ניסוי שלב 2 בהשמנה (Sanyal ועמיתיו, 2024)
  • משתתפי ניסוי שלב 2 בהשמנה שלעיל עם מחלת כבד שומני הקשורה לתפקוד מטבולי ולפחות 10% שומן בכבד; חלק מאותו ניסוי ולא תוספת לו.
  • 48 שבועות; 98 משתתפים.
  • רטטרוטייד 1 מ״ג (20), 4 מ״ג (19), 8 מ״ג (22) ו-12 מ״ג (18 משתתפים).
  • קבוצת השוואה: פלצבו (19 משתתפים).
  • מערכת העיכול: חולפים ובדרך כלל קלים עד בינוניים; שכיחים יותר במינונים 8 מ״ג ו-12 מ״ג.
  • כבד: לא נמצא סימן לרעילות כבדית עד שבוע 48.
  • גופי קטו: עליות בבטא-הידרוקסיבוטיראט לא היו קשורות לחמצת קטוטית באף משתתף.
  • אירועים חריגים חמורים: 3 אירועים ב-2 מתוך 79 משתתפים שטופלו ברטטרוטייד (2.5%), ובהם דלקת חריפה של כיס המרה עם הקאות שטופלה בכריתת כיס מרה לפרוסקופית במשתתף אחד.
  • ההשוואה לפלצבו לגבי אירועים חמורים לא חולצה מטבלת המקור ואינה מוצגת.
[7]
תת-מחקר הרכב גוף של ניסוי שלב 2 בסוכרת מסוג 2 (Coskun ועמיתיו, 2025)
  • משתתפי ניסוי שלב 2 בסוכרת מסוג 2 שלעיל; חלק מאותו ניסוי ולא תוספת לו.
  • 36 שבועות; 189 משתתפים.
  • רטטרוטייד 0.5 מ״ג (32), 4 מ״ג מאוחד (31), 8 מ״ג מאוחד (33) ו-12 מ״ג (30 משתתפים).
  • קבוצות השוואה: פלצבו (29); דולגלוטייד 1.5 מ״ג (34 משתתפים).
  • ראיה ברמת תקציר: רק התקציר שפורסם של תת-מחקר זה היה זמין לאימות, ולכן לא מוצג פירוט מעבר לתקציר.
  • אירועים במערכת העיכול היו האירועים החריגים השכיחים ביותר; החוקרים תיארו את האירועים החריגים כדומים בין הקבוצות.
  • אירועים חריגים חמורים: 2 מתוך 32 (6%) במינון 0.5 מ״ג, 0 מתוך 31 במינון 4 מ״ג, 3 מתוך 33 (9%) במינון 8 מ״ג ו-1 מתוך 30 (3%) במינון 12 מ״ג, לעומת 2 מתוך 29 (7%) בפלצבו ו-0 מתוך 34 בדולגלוטייד. לא היו מקרי מוות.
[8]
ניסוי שלב 3 TRANSCEND-T2D-1 (Bajaj ועמיתיו, 2026)
  • מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 שאינה מאוזנת די הצורך בתזונה ובפעילות גופנית.
  • 40 שבועות; 537 משתתפים בניתוח הבטיחות.
  • רטטרוטייד 4 מ״ג (134), 9 מ״ג (133) ו-12 מ״ג (136 משתתפים).
  • קבוצת השוואה: פלצבו (134 משתתפים).
  • אירוע חריג כלשהו שהופיע במהלך הטיפול: 84 מתוך 134 (63%), 85 מתוך 133 (64%) ו-85 מתוך 136 (63%) במינונים 4, 9 ו-12 מ״ג, לעומת 77 מתוך 134 (57%) בפלצבו.
  • מערכת העיכול (4, 9 ו-12 מ״ג לעומת פלצבו): שלשול 19%, 26% ו-23% לעומת 4%; בחילה 16%, 20% ו-26% לעומת 4%; הקאות 16%, 15% ו-18% לעומת 2%; רובם קלים עד בינוניים ובעיקר בתקופת העלאת המינון.
  • הפסקת טיפול בשל אירוע חריג: 3 מתוך 134 (2%), 6 מתוך 133 (5%) ו-7 מתוך 136 (5%), לעומת אף לא אחד מתוך 134 בפלצבו; מסיבות של מערכת העיכול אצל 0, 1 ו-4, לעומת אף לא אחד.
  • דופק: שינוי ממוצע בשבוע 40 של ירידה ב-0.1 ועלייה ב-1.5 וב-0.9 פעימות לדקה, לעומת ירידה ב-1.1 בפלצבו.
  • הפרעות קצב לב והפרעות הולכה: 4 (3%), 2 (2%) ו-1 (1%), לעומת אף לא אחד בפלצבו.
  • היפוגליקמיה: גלוקוז מתחת ל-54 mg/dL אצל 0, 2 (2%) ו-1 (1%), לעומת אף לא אחד בפלצבו; לא דווחה היפוגליקמיה חמורה.
  • דיסאסתזיה: 6 (4%), 3 (2%) ו-6 (4%), לעומת אף לא אחד בפלצבו; רובם קלים עד בינוניים; 3 מקרים חמורים (אחד בכל זרוע רטטרוטייד), ו-2 מהם הובילו להפסקת טיפול.
  • בדיקות מעבדה: לא היו מקרים חשודים של פגיעת כבד מושרית תרופה.
  • אירועים חריגים חמורים: 6 מתוך 134 (4%), 1 מתוך 133 (1%) ו-5 מתוך 136 (4%), לעומת 2 מתוך 134 (1%) בפלצבו.
  • מקרי מוות: 2 מתוך 134 בזרוע 4 מ״ג, שדווחו על ידי החוקרים כלא קשורים לטיפול במחקר.
  • דום לב אצל 1 משתתף בזרוע 4 מ״ג עם היסטוריה של מחלת לב כלילית, שדווח כלא קשור לתרופת המחקר; הוא הוביל להפסקת טיפול.
  • אירועים קרדיווסקולריים חמורים (מאושרים בשיפוט): 3 מתוך 134 (2%) במינון 4 מ״ג; אף לא אחד במינונים 9 מ״ג ו-12 מ״ג או בפלצבו.
  • אבני מרה: 0, 1 (1%) ו-3 (2%), לעומת אף לא אחד בפלצבו. לא היו מקרים של דלקת לבלב שאושרו בשיפוט.
  • ממאירויות: 3 מתוך 134 (2%) במינון 4 מ״ג ואף לא אחד במינונים 9 ו-12 מ״ג, לעומת 1 מתוך 134 (1%) בפלצבו.
[9]

מגבלות של סיכום בטיחות זה

  • זו אינה סקירת בטיחות מקיפה או שיטתית. הנספחים המשלימים של כמה פרסומים לא הושגו במלואם, ומחקר שלב 1 אינו מוצג בטבלה משום שטבלאות הבטיחות המפורטות שלו לא היו זמינות לאימות.
  • כאשר מחקר מדווח שלא היו אירועים מסוג מסוים, הדבר משקף את גודל המחקר, האוכלוסייה ומשך המחקר, ואינו מראה שהאירוע אינו יכול להתרחש.
  • הניסויים נמשכו בין 12 ל-48 שבועות, באוכלוסיות נבחרות ובמינונים מוגדרים. נתונים אלה אינם מבססים שרטטרוטייד בטוח מחוץ לתנאים אלה או לשימוש כללי, ואינם מבססים בטיחות קרדיווסקולרית.

מקורות

  1. Li W, Zhou Q, Cong Z, Yuan Q, Li W, Zhao F, Xu HE, Zhao LH, Yang D, Wang MW. Structural insights into the triple agonism at GLP-1R, GIPR and GCGR manifested by retatrutide. Cell Discovery. 2024;10:77. DOI: 10.1038/s41421-024-00700-0 · PubMed: 39019866.
  2. Coskun T, Urva S, Roell WC, et al. LY3437943, a novel triple glucagon, GIP, and GLP-1 receptor agonist for glycemic control and weight loss: From discovery to clinical proof of concept. Cell Metabolism. 2022;34:1234–1247.e9. DOI: 10.1016/j.cmet.2022.07.013 · PubMed: 35985340.
  3. Briand F, Le Cudennec C, Grasset E, Breyner N, Bigot C, Dillard P, Sulpice T. Retatrutide Shows Multiple Metabolic Benefits in Diet-Induced Obese MASH Mouse and Hamster Models. Obesity. 2026;34 Suppl 1. DOI: 10.1002/oby.70155 · PubMed: 41741376.
  4. Urva S, Coskun T, Loh MT, et al. LY3437943, a novel triple GIP, GLP-1, and glucagon receptor agonist in people with type 2 diabetes: a phase 1b, multicentre, double-blind, placebo-controlled, randomised, multiple-ascending dose trial. Lancet. 2022;400:1869–1881. DOI: 10.1016/S0140-6736(22)02033-5 · PubMed: 36354040.
  5. Jastreboff AM, Kaplan LM, Frías JP, et al.; Retatrutide Phase 2 Obesity Trial Investigators. Triple-Hormone-Receptor Agonist Retatrutide for Obesity — A Phase 2 Trial. NEJM. 2023;389:514–526. DOI: 10.1056/NEJMoa2301972 · PubMed: 37366315.
  6. Rosenstock J, Frias J, Jastreboff AM, et al. Retatrutide, a GIP, GLP-1 and glucagon receptor agonist, for people with type 2 diabetes: a randomised, double-blind, placebo and active-controlled, parallel-group, phase 2 trial conducted in the USA. Lancet. 2023;402:529–544. DOI: 10.1016/S0140-6736(23)01053-X · PubMed: 37385280.
  7. Sanyal AJ, Kaplan LM, Frias JP, et al. Triple hormone receptor agonist retatrutide for metabolic dysfunction-associated steatotic liver disease: a randomized phase 2a trial. Nature Medicine. 2024;30:2037–2048. DOI: 10.1038/s41591-024-03018-2 · PubMed: 38858523.
  8. Coskun T, Wu Q, Schloot NC, Haupt A, Milicevic Z, Khouli C, Harris C. Effects of retatrutide on body composition in people with type 2 diabetes: a substudy of a phase 2, double-blind, parallel-group, placebo-controlled, randomised trial. Lancet Diabetes & Endocrinology. 2025;13(8). DOI: 10.1016/S2213-8587(25)00092-0 · PubMed: 40609566.
  9. Bajaj HS, Welch M, Shah P, Luna E, Jaouimaa FZ, Liu B, Liu R, Chen Y, Patel H, Bartee A. Efficacy and safety of retatrutide, a GIP, GLP-1, and glucagon receptor agonist, in people with type 2 diabetes and inadequate glycaemic control with diet and exercise (TRANSCEND-T2D-1): a double-blind, randomised, phase 3 trial. Lancet. 2026;407(10546). DOI: 10.1016/S0140-6736(26)00967-0 · PubMed: 42250575.
  10. TRIUMPH-5. ClinicalTrials.gov: NCT06662383.סטטוס: פעיל, לא מגייס משתתפים (תאריך בדיקת המקורות: 2026-11-02)
  11. TRANSCEND-T2D-2. ClinicalTrials.gov: NCT06260722.סטטוס: פעיל, לא מגייס משתתפים (תאריך בדיקת המקורות: 2026-11-02)
  12. Lilly's retatrutide delivered greater A1C reduction and more than double the weight loss of Ozempic's highest approved dose in head-to-head trial. Eli Lilly and Company news release, October 28, 2026. https://investor.lilly.com/news-releases/news-release-details/lillys-retatrutide-delivered-greater-a1c-reduction-and-more.
  13. Ruotolo G, Harris C, Lin Y, Wilson JM, Pirro V, Duffin KL, Thomas MK, Hartman ML, Neill CO, Coskun T, Milicevic Z, Haupt A, Sattar N, Nicholls SJ. Retatrutide-Associated Improvements in Cardiovascular Risk Biomarkers in Adults With Obesity With or Without Type 2 Diabetes. Diabetes Obesity & Metabolism. 2026. DOI: 10.1111/dom.71200 · PubMed: 42608321.
  14. Pearson MJ, Willency JA, Lin Y, Abadi A, Hartman ML, Coskun T, Ruotolo G, Duffin KL, Haupt A, Newgard CB, Pirro V. Retatrutide And Lipid And Metabolite Profiles In Participants With Obesity With Or Without Type 2 Diabetes. Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism. 2026:dgag201. DOI: 10.1210/clinem/dgag201 · PubMed: 42135195.

לשימוש מחקרי בלבד. תוכן זה מסופק לצורך הקשר מחקרי במעבדה ומודעות לתיעוד המוצר. לא למאכל אדם ולא לשימוש קליני.

לדף המוצר Trigava™חזרה לספרייה